המרוץ קדימה העלה את איכות החיים שלנו בהרבה תחומים, ומאוד הקל עלינו את החיים: טיטולים, מכונת כביסה, מייבש, מדיח, מדרגות נעות, מעליות, מכוניות, מחשב, סמארטפון ועוד.
אבל יחד עם הקדמה, משהו הלך לאיבוד, משהו שרק מתחילים להרגיש אותו, רק מתחילים להבין את ההשלכות שלו גם על מבוגרים, אבל בייחוד על הילדים.
תנועת האצבע המחליקה על המסך של בני השנתיים, השליטה של בני ה-4 במקשים השונים, או שעות המסך הרבות של ילדי בית הספר, נותנת לנו אשלייה שהם ילדים טכנולוגים וככה הם יהיו מוכנים לחיים, אבל...
כל המיומנויות הטכנולוגיות האלה לא יועילו להם ביצירתיות, באחיזת העיפרון, בטיפוס על עץ, במיומנויות מוטוריות עדינות וגסות, בסבלנות, באתגרים אמיתיים, בתקשורת בין אישית, או אפילו בזריקת כדור...
הבעיה העיקרית בטכנולוגיה, היא התלות הכל כך חזקה שפיתחנו בה:
- תלות שמשכיחה מאיתנו את הכוח שטמון בנו, ומעבירה את השליטה לגורמים חיצוניים.
- תלות שגורמת לנו להתרגל לסף גירוי מאוד גבוה, ולא מאפשרת לנו ליהנות מהדברים הפשוטים והשקטים שסובבים אותנו.
- תלות שמנוונת את היצירתיות שלנו ואת היכולת להביא לידי ביטוי את הכישורים שלנו.
- תלות בעולם וירטואלי שהערך בו נמדד בלייקים או בתגובות, ול"מציאות" קוראים "תכנית ראליטי"
